Le texte Le vocabulaire Les révisions
'Houline
Daf 36a
סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא הוֹאִיל וַאֲסִירִי בְּגִיזָּה וַעֲבוֹדָה דָּמָן לִבְעֵי קְבוּרָה קָמַשְׁמַע לַן
Traduction
It could enter your mind to say: Since benefit from disqualified consecrated animals is forbidden with regard to their fleece and labor, perhaps benefit from their blood is also forbidden, and let it require burial. Therefore, the verse teaches us that benefit from their blood is permitted.
Rachi non traduit
הואיל ואסירי בגיזה ועבודה. דכתיב תזבח ולא גיזה בשר ולא חלב בפ''ב דבכורות (דף טו.):
Tossefoth non traduit
סלקא דעתך אמינא הואיל ואסירי בגיזה ועבודה כו'. תימה הא גיזה עצמה שריא כשעבר וגזז דתזבח ולא תגוז קאמר כדתנן בפרק הלוקח בהמה (בכורות כה.) שער בכור בעל מום שנשר והניחו בחלון ואח''כ שחטו עקביא בן מהללאל מתיר ובתלוש נמי פליגי כדמוכח התם בסוף פירקין (חולין דף כו.) ואפילו רבנן דאסרי מפרש התם בגמרא גזירה משום דלמא אתי לאשהויי אבל מדאורייתא שרי א''כ אפילו דם שיצא מחיים קודם שחיטת הרוב למה יאסר וכל שכן אחר שחיטה דאז שרי אפילו לגוז כדמשמע בפ''ב דבכורות (דף טו:) וי''ל דס''ד למיסר דם משום דדרשינן בשר ולא חלב והוא הדין דהוה דרשינן ולא דם ולא דמי לגיזה דשריא דגיזה מתזבח נפקא דמשמע תזבח ולא תגוז אבל כאן ואכלת בשר כתיב משמע בשר ולא חלב ודם ולאסור אף בהנאה אתא אע''ג דאין הדרשה מיושבת על דם כמו על חלב דשרי באכילה מ''מ דם נמי בר אכילה הוא והא דלא מייתי הכא בשר ולא חלב רישא דמילתא נקט אי נמי הכי פירושו הואיל ואסירי בגיזה ועבודה ואפי' לענין מלקות כמו קודם שנפסלו כדתנן (בכורות דף טו:) הגוזז והעובד סופג את הארבעים וכיון דהחמירה תורה כל כך ראוי לדרוש נמי בשר ולא דם וכן משמע בפ''ק דבכורות (דף ו:) דלאיסור חלב אתא קרא ולא לאסור לחלוב דבעי למידק מיניה דחלב חולין שרי מדאצטריך לאסור חלב בפסולי המוקדשין מבשר ולא חלב:
תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה פְּרָט לְדַם קִילּוּחַ שֶׁאֵינוֹ מַכְשִׁיר אֶת הַזְּרָעִים
Traduction
The school of Rabbi Yishmael taught that the verse: ''And drinks the blood of carcasses,'' from which it is derived that the blood of an animal that was killed renders food items susceptible to ritual impurity, serves to exclude blood that emerges in a surge due to arterial pressure at the moment of slaughter while the animal is still alive that does not render seeds susceptible to ritual impurity.
Rachi non traduit
פרט לדם קילוח. שמקיז את הבהמה בתחלה הדם שותת בטיפה אחת או שתים ואח''כ הוא מקלח ואח''כ הוא משחיר והכי קיימא לן בכריתות (דף כב.) ותניא התם איזהו דם היקז שהנפש יוצאה בו מטיפה המשחרת ואילך אבל דם קילוח לא הוי דם הנפש:
את הזרעים. לישנא דקרא נקט וכי יותן מים על זרע (ויקרא יא):
Tossefoth non traduit
ודם חללים ישתה פרט לדם קילוח. פירש הקונטרס דדם חללים משמע שהיא נעשית חלל ממנו ודם קילוח אין הנפש יוצאה בו אלא מטיפה המשחרת ואילך שהוא אחר הקילוח וקשה דבכריתות (דף כב.) משמע דלמ''ד מטיפה המשחרת ואילך לא אתא למעוטי דם הקילוח והכי איתא התם בפרק דם שחיטה (ג''ז שם) איתמר איזהו דם הקזה שהנשמה יוצאה בו רבי יוחנן אמר כל זמן שמקלח וריש לקיש אמר מטיפה המשחרת ואילך מיתיבי איזהו דם הקזה שהנשמה יוצאה בו כ''ז שמקלח יצא דם התמצית מפני שהוא שותת מאי לאו אפילו ראשון ואחרון לא למעוטי טיפה המשחרת ואי לר''ל למעוטי דם קילוח קאתי לעולם תקשי ליה ברייתא אלא לכ''ע דם קילוח נשמה יוצאה בו ודם הקזה בתחלה יוצא שחור ואח''כ יוצא אדום הכל בלא קילוח ולבסוף מקלח ואחר הקילוח מתמעט ושותת ויורד בסמוך וכל זמן שמקלח דקאמר ר' יוחנן היינו אמצעי ולריש לקיש הוי דם שהנשמה יוצאה בו משכלה המשחיר ומתחיל להאדים אע''ג שעדיין אינו מקלח והשתא פריך לריש לקיש מברייתא דקתני יצא דם התמצית מפני שהוא שותת וה''נ שותת ומשני לא למעוטי דם המשחיר והכא לגבי הכשר זרעים לכך אינו מכשיר משום דדם חללים כתיב ולא מיקרי דם חלל אלא אותו שיוצא אחר מיתה שנעשה כבר חלל פרט לדם קילוח שאינו לאחר מיתה וכן פירש בקונטרס בכריתות (דף כב.) ודם שחיטה הוי איפכא דלא חשיב דם שחיטה אלא דם שהנשמה יוצאה בו אבל לאחר מיתה אינו קרוי דם כדאמר בפ''ק דפסחים (דף טז:) והרי דם התמצית שנשפך כמים ואינו מכשיר א''ל הנח לדם התמצית דאפילו בחולין נמי לא מכשיר דאמר קרא כי הדם הוא הנפש דם שהנפש יוצאה בו קרוי דם וכו':
תָּנוּ רַבָּנַן הַשּׁוֹחֵט וְהִתִּיז דָּם עַל הַדַּלַּעַת רַבִּי אוֹמֵר הוּכְשַׁר רַבִּי חִיָּיא אוֹמֵר תּוֹלִין
Traduction
§ The Sages taught in a baraita: With regard to one who slaughters an animal and splashed blood of the slaughter on a gourd of teruma, Rabbi Yehuda HaNasi says: The gourd is rendered susceptible to ritual impurity. Rabbi Ḥiyya says: If the gourd came into contact with a source of impurity, one places the matter in abeyance, as there is uncertainty whether the blood rendered it susceptible to impurity.
Rachi non traduit
והתיז. בתחלת שחיטה:
על הדלעת. תלושה של תרומה:
רבי חייא אומר תולין. לקמיה מפרש מאי תולין:
אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא מֵאַחַר שֶׁרַבִּי אוֹמֵר הוּכְשַׁר וְרַבִּי חִיָּיא אוֹמֵר תּוֹלִין אָנוּ עַל מִי נִסְמוֹךְ בֹּאוּ וְנִסְמוֹךְ עַל דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן שֶׁהָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר שְׁחִיטָה מַכְשֶׁרֶת וְלֹא דָּם
Traduction
Rabbi Oshaya said: Since Rabbi Yehuda HaNasi says that the gourd is rendered susceptible to ritual impurity and Rabbi Ḥiyya says that one places the matter in abeyance, on whom shall we rely? Come and let us rely on the statement of Rabbi Shimon, as Rabbi Shimon would say: It is slaughter that renders the animal susceptible, and not blood.
Rachi non traduit
באו ונסמוך על דברי ר''ש. שהוא מסייע את רבי חייא שאמר אין דם מכשיר והוה ליה רבי יחיד במקום שנים:
אָמַר רַב פָּפָּא הַכֹּל מוֹדִים הֵיכָא דְּאִיתֵיהּ לְדָם מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּמַכְשַׁיר כִּי פְּלִיגִי בְּנִתְקַנֵּחַ הַדָּם בֵּין סִימָן לְסִימָן רַבִּי סָבַר יֶשְׁנָהּ לִשְׁחִיטָה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף וְהַאי דַּם שְׁחִיטָה הוּא
Traduction
Rav Pappa said in explanation: Everyone, Rabbi Yehuda HaNasi and Rabbi Ḥiyya, agrees that where there is blood on the gourd throughout the slaughter continuously from beginning to end, everyone, both Rabbi Shimon ben Lakish, who says: Slaughter is defined only as the conclusion of its performance, and Rabbi Yoḥanan, who says: Slaughter is defined from the beginning to the end of its performance, agrees that the blood renders the gourd susceptible to impurity, in accordance with the opinion of the Rabbis, who disagree with Rabbi Shimon. When they disagree is in a case where the blood is wiped off the gourd between the cutting of one siman and the other siman. Rabbi Yehuda HaNasi holds that slaughter is defined from the beginning to the end of its performance, and this blood that splashed on the gourd is blood of slaughter.
Rachi non traduit
היכא דאיתיה לדם. על הדלעת עד גמר שחיטה שלא נתקנח:
דמכשיר. דדם שחיטה הוא ואיתקש למים:
רַבִּי חִיָּיא סָבַר אֵינָהּ לִשְׁחִיטָה אֶלָּא בַּסּוֹף וְהַאי דַּם מַכָּה הוּא וּמַאי תּוֹלִין תּוֹלִין הַדָּבָר עַד גְּמַר שְׁחִיטָה אִי אִיתֵיהּ לְדָם בְּסוֹף שְׁחִיטָה מַכְשִׁיר וְאִי לָא לֹא מַכְשִׁיר
Traduction
Rabbi Ḥiyya holds that slaughter is defined only as the conclusion of its performance, and this is blood of a wound, which does not render food items susceptible to ritual impurity. And what is the meaning of the ruling of Rabbi Ḥiyya that one places the matter in abeyance? It means that one places the matter in abeyance until the conclusion of the slaughter. If there is blood remaining on the gourd at the conclusion of the slaughter the blood renders the gourd susceptible to ritual impurity, and if not, the blood does not render the gourd susceptible to ritual impurity.
Rachi non traduit
אינה לשחיטה אלא לבסוף. וכשנתקנח קודם סימן שני עדיין לא היה קרוי דם שחיטה אלא דם מגפתו:
תלוי הדבר. אי הוי הכשר אי לא:
וּמַאי בֹּאוּ וְנִסְמוֹךְ עַל דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן לְרַבִּי שִׁמְעוֹן לֹא מַכְשִׁיר לְרַבִּי חִיָּיא מַכְשִׁיר
Traduction
The Gemara asks: And what is the meaning of the statement of Rabbi Oshaya: Come and let us rely on the statement of Rabbi Shimon? According to Rabbi Shimon the blood of slaughter does not render food items susceptible to ritual impurity, while according to Rabbi Ḥiyya the blood of slaughter renders the gourd susceptible to ritual impurity.
Rachi non traduit
לר''ש לא מכשיר. לעולם ואינו מסייע את רבי חייא:
בְּנִתְקַנֵּחַ מִיהוּ אַשְׁווֹ לַהֲדָדֵי מָר לָא מַכְשִׁיר וּמָר לָא מַכְשִׁיר הֲוָה לֵיהּ רַבִּי חַד וְאֵין דְּבָרָיו שֶׁל אֶחָד בִּמְקוֹם שְׁנַיִם
Traduction
The Gemara answers that in a case where the blood is wiped off the gourd prior to the conclusion of slaughter, in any event, the opinions of Rabbi Shimon and Rabbi Ḥiyya correspond to each other: One Sage holds that the blood of slaughter does not render the gourd susceptible to ritual impurity and the other Sage holds that the blood of slaughter does not render the gourd susceptible to ritual impurity. The result is that Rabbi Yehuda HaNasi, who holds that the blood of slaughter renders the gourd susceptible to ritual impurity, is one Sage stating an individual opinion, and the statement of one Sage has no standing in a place where it is disputed by two Sages.
Rachi non traduit
בנתקנח. דפליגי ביה רבי ורבי חייא:
מיהא. מסייע ליה לר''ש דבין למר ובין למר לא מכשרא:
רַב אָשֵׁי אָמַר תּוֹלִין לְעוֹלָם מַשְׁמַע וְנִתְקַנֵּחַ לְרַבִּי חִיָּיא סַפּוֹקֵי מְסַפְּקָא לֵיהּ אִי יֶשְׁנָהּ לִשְׁחִיטָה מִתְּחִלָּה וְעַד סוֹף אוֹ אֵינָהּ לִשְׁחִיטָה אֶלָּא בַּסּוֹף וּמַאי תּוֹלִין לֹא אוֹכְלִין וְלֹא שׂוֹרְפִין
Traduction
Rav Ashi said that the term: One places the matter in abeyance, indicates that it remains in abeyance forever. It is a fundamental halakhic uncertainty for which there is no resolution. And in the case where the blood is wiped off the gourd prior to the conclusion of the slaughter, the halakha is unclear. This is because Rabbi Ḥiyya is uncertain whether slaughter is defined from the beginning to the end of its performance or whether slaughter is defined only as the conclusion of its performance. And what is the meaning of his ruling that one places the matter in abeyance? It means that if a source of impurity comes into contact with the gourd after the blood was wiped off the gourd, one may neither eat the gourd, as perhaps it is impure teruma, nor may one burn it, as perhaps it is pure.
Rachi non traduit
לעולם משמע. עד שיבא אליהו ויודיענו ולא תני תנא תולין הדבר שגמרו מוכיח עליו:
לא אוכלין ולא שורפין. אם נתקנח קודם גמר שחיטה ואחר כך נגעה טומאה בזרעים:
וּמַאי בֹּאוּ וְנִסְמוֹךְ עַל דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן לְרַבִּי שִׁמְעוֹן לֹא מַכְשִׁיר לְרַבִּי חִיָּיא סְפֵיקָא לְעִנְיַן שְׂרֵיפָה מִיהוּ שָׁווּ לַהֲדָדֵי [לְ]מָר לָא שָׂרְפִינַן וּ[לְ]מָר לָא שָׂרְפִינַן
Traduction
The Gemara asks: And according to this explanation, what is the meaning of the statement of Rabbi Oshaya: Come and let us rely on the statement of Rabbi Shimon? According to Rabbi Shimon the blood of slaughter does not render food items susceptible to ritual impurity, while according to Rabbi Ḥiyya, there is uncertainty with regard to the status of the gourd. The Gemara answers that with regard to the matter of burning, in any event, the opinions of Rabbi Shimon and Rabbi Ḥiyya correspond to each other: One Sage, Rabbi Shimon, does not burn the gourd, because it was not rendered susceptible to impurity, and the other Sage, Rabbi Ḥiyya, does not burn the gourd, due to the uncertainty.
הָוֵה לֵיהּ רַבִּי חַד וְאֵין דְּבָרָיו שֶׁל אֶחָד בִּמְקוֹם שְׁנַיִם וְהָכִי קָאָמַר כְּגוֹן זֹאת תּוֹלִין לֹא אוֹכְלִין וְלֹא שׂוֹרְפִין
Traduction
The result is that Rabbi Yehuda HaNasi, who holds that one burns the gourd since the blood of slaughter renders the gourd susceptible to ritual impurity and contact with a source of impurity renders it impure, is one Sage stating an individual opinion, and the statement of one Sage has no standing in a place where it is disputed by two Sages. And this is what Rabbi Ḥiyya is saying: In a case such as this, one places the matter in abeyance; one may neither eat the gourd nor burn it.
Rachi non traduit
והכי קאמר כו'. גירסא דלא צריכה היא:
בָּעֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ צָרִיד שֶׁל מְנָחוֹת מוֹנִין בּוֹ רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי אוֹ אֵין מוֹנִין בּוֹ רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי כִּי מַהְנְיָא חִבַּת הַקֹּדֶשׁ לְאִפְּסוֹלֵי גּוּפֵיהּ לְמִימְנֵא בֵּיהּ רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי לָא אוֹ דִלְמָא לָא שְׁנָא
Traduction
Rabbi Shimon ben Lakish raises a dilemma: With regard to a dry portion of consecrated flour that was not mixed with the oil of meal offerings, does one count the descending levels of impurity characteristic of other foods that come into contact with a primary source of impurity, i.e., that food assumes first-degree impurity, and food that comes into contact with that food assumes second-degree impurity; or does one not count the descending levels of first-degree impurity and second-degree impurity? The Gemara elaborates: When regard for sanctity is effective in rendering an item susceptible to impurity, is it effective only to disqualify that item itself, but to count the descending levels of first-degree and second-degree impurity it is not effective? Or perhaps once it is rendered susceptible to impurity there is no difference whether it is rendered susceptible by means of regard for sanctity or by means of contact with liquids.
Rachi non traduit
צריד של מנחות. קורטי קמח הצבור במנחה ואין שמן נכנס לתוכו. צריד לשון יבש ודוגמתו בראש השנה (דף כז:) היה קולו דק או עב או צרוד: קיימא לן דחיבת הקדש מכשרת דתניא והבשר לרבות עצים ולבונה כדלקמן:
מונין בו ראשון ושני. כלומר אם נטמא מטמא אחרים או לא:
לאפסולי גופיה. ליתסר באכילה:
Tossefoth non traduit
צריך של מנחות מונין כו'. פירש בקונטרס קורטי קמח הצבורין במנחה ואין שמן נכנס לתוכו וא''ת ויצטרף כלי לענין הכשר כאילו הוכשר כולו כמו שמצרף לענין טומאה מדכתיב כף אחת דרשינן עשה הכתוב לכל מה שבכף אחת דמנחה נבללת בכלי שרת כדמוכח בפרק קמא דמנחות (דף ט.) דאמר רבי יוחנן בללה זר כשרה חוץ לחומת העזרה פסולה ומפרש טעמא דכיון דקדושת כלי היא נהי דכהונה לא בעי פנים מיהא בעיא ועוד דלא שייך חיבת הקדש אלא היכא שנתקדש בכלי שרת כדמוכח בריש המנחות והנסכים (מנחות קא.) דקאמר עצים כל כמה דלא משפי להו בגיזרין לא מתכשרי ולבונה נמי כל כמה דלא מקדש בכלי לא מתכשרא והא דאמר בההיא פירקא (קב:) גבי פרה דמיטמא אע''ג דכל העומד לשרוף כשרוף דמי והויא כעפרא משום דחיבת הקדש משויא ליה אוכל והתם ליכא קדוש כלי שאני פרה הואיל ועשו בה שחיטה והזאה כעין קרבן וגם משום חומרא דפרה החמירו שתהני בה חיבת הקדש וי''ל דמיירי הכא בשלא נתן עדיין שמן במנחה בתחלה כשהסולת בביסה וכמ''ד מדת יבש נתקדשה והויא מנחה קדושה בלא שמן או במנחת חוטא או במנחת קנאות דליכא שמן ונתקדש הסולת בכלי ולא נתן בו מים כלל ומיהו לשון צריד משמע מקצתה לחה ומקצתה יבשה וה''ה דהוה מצי למיבעי בבשר קדש שלא בא במים דדם קדשים לא מכשיר:
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר תָּא שְׁמַע מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְגוֹ' אוֹכֶל הַבָּא בְּמַיִם הוּכְשַׁר אוֹכֶל שֶׁאֵינוֹ בָּא בְּמַיִם לֹא הוּכְשַׁר
Traduction
Rabbi Elazar said: Come and hear proof from a baraita. It is written: ''Of all food that may be eaten, on which water comes, it shall be impure; and all drink that may be drunk it shall be impure'' (Leviticus 11:34). From that verse it is derived: Food that comes into contact with water is rendered susceptible to ritual impurity and to count the descending levels of impurity, but food that does not come into contact with water is not rendered susceptible to ritual impurity. Apparently, for the dry portion of flour that did not come into contact with a liquid but was rendered susceptible by regard for sanctity, one does not count the descending levels of impurity.
אַטּוּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לֵית לֵיהּ אוֹכֶל הַבָּא בְּמַיִם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הָכִי קָמִיבַּעְיָא לֵיהּ חִבַּת הַקֹּדֶשׁ כְּאוֹכֶל הַבָּא בְּמַיִם דָּמֵי אוֹ לָא
Traduction
The Gemara asks: Is that to say that Rabbi Shimon ben Lakish does not have knowledge of the halakha that only food that comes into contact with water is susceptible to ritual impurity? The Gemara answers: This is the dilemma that Rabbi Shimon ben Lakish is raising: Is the halakhic status of consecrated food that is subject to regard for sanctity like that of food that comes into contact with water, and one does not count the descending levels of impurity for items that come into contact with it, or no, its halakhic status is unique?
Rachi non traduit
אטו ריש לקיש. דבעי לה לא ידע להאי קרא דהכשר על ידי מים הוא:
ריש לקיש. בקדשים מיבעי ליה אי הויא חיבת הקדש כהכשר מים בחולין או לא. ומהדר גמרא לשנויי ורבי אלעזר נמי דפשיט ליה ניהליה מיתורא דקרא פשטיה ניהליה:
רַבִּי אֶלְעָזָר נָמֵי מִיִּתּוּרֵי קְרָאֵי קָאָמַר מִכְּדֵי כְּתִיב וְכִי יֻתַּן מַיִם עַל זֶרַע מִכָּל הָאֹכֶל אֲשֶׁר יֵאָכֵל לְמָה לִּי
Traduction
The Gemara explains that Rabbi Elazar, who cited the verse to resolve the dilemma of Rabbi Shimon ben Lakish, is not merely citing a verse that Rabbi Shimon ben Lakish knows. Rather, he too is stating his proof from the extraneous formulation of the verses. Since it is written: ''But when water is placed upon the seed, and any of their carcass falls upon it, it is impure for you'' (Leviticus 11:38), why do I need the verse: ''Of all food which may be eaten, on which water comes, shall be impure'' (Leviticus 11:34)?
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source